מוזיאון אסירי המחתרות

מידע נוסף

נתחיל בשורה התחתונה: מוזיאון אסירי המחתרות בעכו הוא אתר חשוב, מושקע, מרתק ולא פחות מכך מרגש. כל ישראלי חייב להתוודע לאוצר הבלום הזה.
את האתר תוכלו לחוות בשתי דרכים: כחלק מקבוצה או במסגרת סיור עצמאי. לקבוצות המגיעות למקום תארגן ברכה, רכזת ההדרכה, מסלול העוקב אחרי תהליך הקליטה של האסירים בכלא עכו, מתעד את חיי היום-יום במקום ופורש את סיפורו של הכלא בתקופת המנדט הבריטי (1948-1920) מנקודת מבטם של אסירי שלוש המחתרות: הגנה, אצ"ל ולח"י, בליווי אמצעי המחשה אורקוליים ותוכניים חדישים. גולת הכותרת היא סיפור המתח העובר כחוט השני לאורך ההדרכה כולה: ההכנות לפריצה ההירואית לכלא במאי 47', שלא היתה מביישת שום סרט פעולה.
את השילוט, ההדרכה והסרטים המושקעים שבאולמות השונים תמצאו בעברית או באנגלית.
במסגרת סיור עצמאי תוכלו ללמוד באופן בלתי אמצעי על המקום; למרות שלא תזכו בחוויה אורקולית תרוויחו ביקור בחלקי הכלא אשר אינם כלולים בסיור המודרך (אל תוותרו על תצוגת 'איגרת אל החופש' ) ואשר נוגעים גם בתקופות קודמות. כשתעלו אל המפלס העליון, לדוגמה, תופתעו למצוא את התא שבו ישב זאב ז'בוטינסקי בשנת 1920 כמפקדם של מגיני העיר העתיקה בירושלים. לצד תאו של ז'בוטינסקי תמצאו דלת עץ. בתא זה ישב הבהא אללה בימי השלטון העותמאני. עד היום משמש האתר מוקד עלייה לרגל עבור הבהאים.
לסיפורה רב-התהפוכות של המצודה עצמה תיחשפו בשני הסיורים. אגב, אם לצד הביקור במוזיאון תשלבו גם גיחה לאולמות האבירים שמתחתיו (כל הפרטים במרכז המבקרים בעיר העתיקה), תיפול עליכם הבנה כזאת שתנפח לכם את החזה לשבוע. באחריות.
בסוף הסיור המודרך שערכנו לצד קבוצת תלמידות ומורתן, הגענו לחדר הגרדום. על הקיר מצוינים שמותיהם של תשעת עולי הגרדום. לצד הרשימה מופיעות מילות ההמנון הלאומי כשהוא חסר את סופו: על פי העדויות, היו הנידונים למוות שרים את 'התקווה' עד נשימתם האחרונה.
הבנות ביקשו ממורתן לשיר את ההמנון, הפעם עד סופו, והותירו גם את הצינים שבינינו בלי אוויר.